החלטה בתיק ת"ח 45897-02-12

1.         בקשה לחיוב המשיבה (התובעת) להמציא ערובה לתשלום הוצאותיה של המבקשת (האוניה). הבקשה הוגשה על פי תקנה 127 לתקנות תת האדמירליות, 1883, תוך הפניה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (תקנה 519) וחוק החברות, התשנ"ט-1999 (סעיף 353א').

2.         בבקשה נטען כי סיכויי הצלחת התובעת בתביעה אינם רבים. טענה זו מבוססת על סדרת טענות כשהעיקרית שבהן הינה כי האוניה שילמה עבור אספקת הדלקים לחברת Mediterranean Bunker Services S.A , ממנה נרכשו הדלקים. עוד נטען כי התובעת הינה חברה זרה הרשומה במלטה. לתובעת אין נכסים בישראל ומלטה אינה צד לאמנת האג 1905 שאושרה בתקנות אמנת האג בדבר הפרוצדורה האזרחית, התשי"ד -1954 ואינה צד לאמנת האג בדבר סדרי הדין מ - 1954 ועל כן לא יהיו למבקשת כלים לכוף על התובעת תשלום הוצאות, אם ובמידה ויוטלו עליה.

3.         איני סבור שמקרה זה מצדיק דיון נרחב בשאלת סמכותו של בית המשפט לימאות לחייב תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע. דומה שאין מחלוקת בדבר קיומה של סמכות למתן צו ערובה והשאלה הינה מתי יפעיל בית המשפט את סמכותו ויורה על הפקדת ערובה להבטחת ההוצאות.

4.         כבר נפסק בעבר כי העובדה שהתובעת הינה חברה זרה אינה מספקת כדי להצדיק צתן צו להפקדת ערובה, שהרי במרבית ההליכים בבית המשפט לימאות, בעלי הדין אינם תושבי ישראל. בת"ח 12527-12-11 בעניין האוניה RIO, כתבתי כי "[...] מטבע הדברים התביעות מוגשות נגד האוניה על ידי חברות זרות ויש צורך לבררן לגופן ולא להציב מחסומים דיוניים אלא במקרים חריגים [...]". זאת ועוד, גם כאשר נפסק כי בית המשפט מוסמך לחייב מבקש צו למעצר אוניה להפקיד ערובה להבטחת ההוצאות, נקבע כי הדבר ייעשה רק במקרים חריגים ומתאימים וכי בדרך כלל אין מקום להטיל מגבלות דיוניות ולהציב מחסומים בפני מימוש שעבודים ימיים (ראו החלטתי מיום 23/2/12 בת"ח 34439-02-12 האוניה Pelagos נ' Nova Bunkers S.A .).

5.         השיקולים אותם יש לשקול בבקשה להפקדת ערובה להוצאות הינם מגוונים (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 901 (מהדורה שביעית, 1995)). בית המשפט בוחן את מכלול הנסיבות ובהן היותו של התובע תושב זר, טיב התביעה, סיכויי ההצלחה, אפשרות גביית ההוצאות, מצבו הכללי של התובע ועוד. בגדר נסיבות אלו יש לתת משקל מיוחד לעובדה כי עסקינן בתביעה למימוש שעבוד ימי בבית המשפט לימאות. כפי שצוין בתיק 42908-03-11 בעניין האוניה Tara Kaptanoglu, תביעה למימוש שעבוד ימי הינה בעלת מאפיינים מיוחדים; הצורך במתן כלים פשוטים ומהירים למימוש שעבודים ימיים אף הוא מהווה שיקול בגדרם של השיקולים למתן צו ערובה להבטחת הוצאות ובדרך כלל יצדיק הימנעות ממתן צו שכזה.

            עוד נזכיר כי יש חשיבות גם למועד הגשת הבקשה, שכן צפוי כי זו תוגש מוקדם ככל האפשר, בטרם התקדמו ההליכים ובטרם הושקעו על ידי הצדדים המשאבים לניהול ההליכים.  לבסוף נזכיר כי אין טענה או ראיה בדבר מצבה הכלכלי של התובעת והבקשה נסמכת רק על היותה חברה זרה (השוו תיק ימאות 629/88 יוסף זינגר נ' חברת L.R.S RAMREA (ניתן ביום 15/04/1993)).

6.         במקרה הנוכחי הבקשה הוגשה רק לאחר שהדיון בתיק נקבע לשמיעת ראיות. מועד הראיות הינו 12/3/13 והדבר מעלה חשש שמא עיתוי הגשת הבקשה נועד להקשות על קיום ההליך  במועדו. יתרה מזו, השאלות העולות מכתבי הטענות, דהיינו זהות הספק שסיפק את הדלקים ואשר לזכותו עומד השעבוד הימי, מחייבות בירור ואין לומר בשלב זה כי סיכויי הצלחת התובעת הינם קלושים.

7.         בשים לב למכלול הנסיבות איני סבור כי יש ליתן צו ערובה להבטחת ההוצאות. על כן אני דוחה את הבקשה.

8.         אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשע"ג, 04 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.